top of page

46:47
משכן לאמנות עין חרוד
ליווי אוצרותי : יניב שפירא
תערוכת יחיד
 

46:47 בוחנת את שאלת ההתמודדות עם מוגבלות מנקודת מבט חברתית ־ביקורתית,

שלפיה למוגבלות כמו גם ליחס כלפיה יש היבטים פוליטיים וחברתיים.

הצלמת, נעם בן גוריון מוסרי, צילמה את שחקני הכדורסל מקבוצת גלבוע גליל ואת שחקני

קבוצת ספיישל אולימפיקס גלבוע מעיינות, אלה לצד אלה, והדימויים פותחים צוהר

להתבוננות מעמיקה ב"משחק החיים".  הם מזמינים את הצופה לבחון את ההבניה

התרבותית והחברתית של השתייכות לקבוצות שונות ושל מושגים כגון בריאות, יופי,

נורמליות, כשירות, מסוגלות ואושר.

האם נוכל לדמיין עולם שבו שחקני שתי הקבוצות מתאחדים לקבוצה אחת, המברכת על

השונות והייחודיות של כל אחד מחבריה ורואה במגוון האנושי יתרון שראוי לשאוף אליו?

האם אפשר לדמיין חברה שבה מתמקדים במכנה המשותף בין בני האדם ומבינים כי

המוגבלות טבועה בקיום האנושי?

 

ד"ר דורית הדר שובל

שלמים
תערוכת יחיד בשיתוף עמותת קלאב אהוס עמית
אוצרת : שגית זלוף נמיר

"שלמים" הוא פרויקט שפותח צוהר להתבוננות מעמיקה בעצמנו ובחברה בה אנחנו חיים. מטרתו: להפנות את הקשב שלנו לכוליותו של האדם הניצב מולנו. התבוננות זו חושפת בפנינו את מבני הכוח הקיימים בחברה, ואת האופן שבו היא מגדירה מושגים כגון חולי, כיעור, שיגעון, מום, מוגבלות, אומללות, טירוף, אבנורמליות. השימוש של החברה שבה אנו חיים במושגים אלו מייצר נחיתות בקרב אנשים באמצעות פיחות ערכן של צורות גוף ונפש שאינן מתיישבות עם הסטנדרטים התרבותיים המקובלים. מושגים אלו משמשים לשימור ותיקוף של המושגים ההפוכים כגון: בריאות, יופי, נורמליות, כשירות, מסוגלות, אושר, ויציבות נפשית, כולם תארים המספקים הון תרבותי למי שיכולים לטעון להם, ושיכולים לשכון בתוך עמדות סובייקט כאלו. בנוסף, התבוננות זו מזמינה אותנו לבחון את החוויה הסובייקטיבית של השימוש בהגדרות אלו. במילים אחרות, הצפייה בתערוכה מבקשת לבחון את האופן שבו המוגבלות הנפשית פועלת כקטגוריית זהות וכמושג תרבותי חברתי. ויותר מכך: היא מבקשת לבחון את ההשפעה של שיח זה על יחסינו עם עצמנו ונפשנו, כמו גם על היחסים שלנו זה עם זה. קהל היעד של הפרויקט הוא לא רק אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית וקרוביהם. הפרויקט הזה נוגע בכולנו. משום שצפייה בו נוגעת בחוויה אנושית אוניברסלית, והיא: הכמיהה של כולנו לברר מהי הנפש, מהם החיים שראוי לחיותם, מהן המשמעויות שאנו מייחסים להבדלים בין בני אדם ואיך זה משפיע על שיח הזהות שלנו.

 

ד"ר דורית הדר-שובל/ החוג לפסיכולוגיה/ מכללת עמק יזרעאל

מסורת הפורטרטורה )צילום הדיוקן( החלה מיד עם המצאת הצילום ב.9381- מאז ועד היום, ז'אנר הפורטרטורה התפתח ועבר תמורות רבות: מצילום לשם הנצחה, שימוש של משטרים בפורטרטורה לצורכי איסוף מידע, דרך צילום חברתי ועד לצילום ברשתות החברתיות. הצלמת נעם בן גוריון- מוסרי פועלת בתערוכה זו בשדה הצילום החברתי-אישי. צילום הדיוקן החברתי עבר גם הוא תהפוכות, בעיקר בעידן ה- WOKE והחתירה לייצוג ולנראות. נקודת המוצא של הצילום החברתי הינה "נראות = כח". מה שהתרבות שלנו חושפת ומאפשרת לו ייצוג הוא מה שמקבל הכרה וכח. מה שהתרבות מדירה הוא הלא נודע, המפחיד, המאיים או המסוכן. הוא "הדבר שיש להישמר מפניו". הצילום החברתי מבקש ליצור איזון במערך כוחות זה, ולאפשר ייצוג ונראות גם למי שמודר מהתרבות הרווחת. בעבר קראו לזה צילום ה"אחר". הגדרה שטומנת בחובה באופן מיידי היררכיה. בימינו נשאלת השאלה מיהו ה"אחר"? ומה עומד מאחורי הגדרת ה"אחר"? נראה שמערך הכוחות של יחסי הצלמ.ת -מצולמ.ת דורש בחינה מחדש, ובדיוק שם נעם פועלת. בבואה של נעם לצלם את הנשים והגברים המופיעות.ים לפניכם- נעם יוצרת דיאלוג ובודקת את הגבולות והאיזונים העדינים הנדרשים לה. היא מוחקת את ההבנייה החברתית, מבקשת לבדוק האם ביכולתה לבטל את אותן היררכיות? האם היא יכולה לראות את האדם שעומד מולה, ללא פרדיגמות החשיבה הדיכוטומיות של החברה המערבית? או אז העיניים שלה מובילות אותה לראות מעבר להגדרות ולאבחנה- צילומיה של נעם מבקשים מאיתנו לראות את מהותו של אדם, את האמת השלמה שיש בכל אחת ואחד מאיתנו.

 

אוצרת/ שגית זלוף נמיר 

bottom of page